ירושלמי- סעודת תשעה באב

"עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן". כך לשון המשנה בסוף מסכת תענית.

בתלמודים מסבירים שהלכות אלו לא עוסקות בכל מה שאדם אוכל בערב תשעה באב, אלא רק בסעודתו האחרונה.

לשון הבבלי (ל ע"א): "אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר. ואמר רב יהודה לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר. ותרוייהו לקולא."

והירושלמי (שם פ"ד ה"ו):
"אמר רבי יוחנן: ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. אמר רב הושעיה ובלבד משש שעות ולמעלן. אמר רבי יוסי תרתיהון לקולא: אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה מותר, אכל סעודתו משש שעות ולמעלן אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. תני תשעה באב שחל להיות ערב שבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא [- אחרי שאכל כל צרכו, היה מטביל פתו באפר] ואמר זו היא עיקר סעודת תשעה באב. לקיים מה שנאמר "ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר".

מדברי הירושלמי ניתן ללמוד כמה דברים:
בירושלמי סעודה מפסקת נקראת סעודת תשעה באב.

יש להבין ביטוי זה, הרי סעודה זו לא נאכלת בתשעה באב. כיצד אפוא היא נקראת סעודת תשעה באב? זו אולי הסיבה שבבבלי עשו תמורה לביטוי זה, וקראו לסעודה זו בשם אחר. נראה שסעודה זו נקראת בירושלמי (ובתוספתא) "סעודת תשעה באב", כיון שחז"ל הבינו שבנוסף לחיוב התענית בתשעה באב, יש לאכול סעודה באופי של תשעה באב. כשם שבשבתות וימים טובים אנו אוכלים כדי לשתף גם את הגוף בתוכן היום, כך גם בתשעה באב התוכן נכנס לעצמות על ידי סעודה באופי של תשעה באב.

מהירושלמי רואים שמטרת סעודה זו היא לא כדי לשבוע ולהתחזק לקראת התענית. בירושלמי מחלקים בין "סעודתו" לבין "סעודת תשעה באב". "סעודתו" של אדם שאוכל כדי לשבוע לחם, יאכל מה שירצה וכמה שירצה. "אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו". אחר כך יאכל סעודה המוקדשת לתוכן של תשעה באב – "סעודת תשעה באב". רב היה מהדר בסעודה זו והיה מטביל פתו באפר, "ואמר זו היא סעודת תשעה באב, לקיים מה שנאמר וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר". זו לא היתה "סעודתו". קודם לכן "אכל כל צורכיה". זו סעודה שאוכל בשביל לשאת את תשעה באב בגופו.

ויש כאן הערה נוספת, שאחד מידידי חידש לי, ממנה ניתן ללמוד על האכילה באופן כללי. בבבלי אומרים שאם חל תשעה באב בערב שבת, אין דין סעודה מפסקת, וניתן להעלות עחל שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו. בבבלי האכילה "אפילו כסעודת שלמה בשעתו" הוזכרה ביחס לסעודת שבת. בירושלמי ביטוי זה נאמר על סעודת יום חול שאדם אוכל בערב תשעה באב, כל עוד היא לא "סעודת תשעה באב". בירושלמי גם ביום חול מעלה על שולחנו "אפילו כסעודת שלמה בשעתו". האכילה אינה רק בשביל ההכרח לפרנס את גופו, אלא יש בה מעלה עצמית ועבודה פנימית, וכפי שמבואר הרבה בפנימיות התורה בסוד תיקון האכילה והעלאת העולמות.

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם